browser icon
You are using an insecure version of your web browser. Please update your browser!
Using an outdated browser makes your computer unsafe. For a safer, faster, more enjoyable user experience, please update your browser today or try a newer browser.

הגיגים לחנוכה / רחל סלע

Posted by on 26 בנובמבר 2015

אמצע הקרבות הקשים נגד היוונים עם צבאם הגדול בכמות ובעוצמה.

אין שום סיכוי לנצח את האימפריה האדירה והנאורה על פי השיקולים הריאליים, הצבאיים, המדיניים.

רוב העם אינו תומך במרד, ושמֵח להשתלב בתרבות יוון הנהנתנית ומלאת היופי והריגושים.

המקדש – כבר כמה שנים שהוא מקדש אלילי ואין בו זֵכר לעבודת המקדש היהודית הטהורה.

ובכל זאת

המכבים, עם חֵלק קטן ונאמן מהעם – נלחמים!

מלחמה חסרת סיכוי וחסרת גיבוי – והם ממשיכים להילחם ואפילו נוחלים נצחונות בקרבות.

מגיעים לירושלים.

המאבק לסילוק היוונים מהארץ עדיין בעיצומו, והשלמתו טרם נראית באופק

אבל ההגעה לירושלים מחייבת פֶּסֶק זמן למימוש אחת מפסגות השאיפות – חידוש העבודה בַּמקדש!

אחרי ההלם, הקריעה, הבכי על מראה העיניים הנורא – ניגשים במהירות לחידוש עבודת הקודש, שהושבתה זה שלוש שנים.

אין מנורה.

היוונים לקחוה.

במהירות בונים מנורה משבעה שפודי ברזל מאולתרים.

אבל הן לא כך כתוב בתורה?! איפה הזהב? מִקשָׁה אחת? כפתורים וגביעים ופרחים?

המנורה כשֵׁרה מכל מתכת, יודעים החשמונאים-הכהנים, וכשרה גם ללא הקישוטים ושאר התנאים הכתובים בתורה. ועכשיו עת מלחמה ודיעבד, אין זמן ואין כסף לבנות מנורה מכיכר זהב וכו', ואי אפשר לבטל מצוות עשה דאורייתא של בניית מנורה, הדלקת המנורה ועוד מצוות המנורה אפילו ליום אחד נוסף.

בהתרגשות מעמידים את המנורה במקומה, וכבר זכו לקיים את "ועשית מנורה".

עכשיו יש למהר ולהדליקה, לפני שיעבור היום הזה בביטול מצוות עשה "והעלית את נרותיה".

מחפשים שֶׁמן.

בלשכת השמָנים כל כַּדי השמן הקטנים שאמורים להיות מוכנים עם כמות להדלקה במנורה מִדי יום ביומו – הפַּכים מנותצים, וחלקם רק פתוחים להבליט שקיבלו טומאת גויים.

מה רבה ההתרגשות והשמחה כשמוצאים פך שמן אחד סגור וחתום.

אך מיד מה רב התסכול וגדולה האכזבה – לא מוצאים יותר כַּדֵי שמן סגורים הראויים להדלקה במנורה.

מה ערך להדליק יום אחד, וכבר מחר תשוב המנורה ותכבה? מה טעם המצווה להדליק היום אם מראש יודעים אנו שלא נוכל לקיימה בימים הבאים?

בחוץ מלגלגים היהודים המִתיוונים, וקוראים שלא לחדֵש את עבודת המקדש: "אל תחזירו אותנו אחורה, לימים של בידוד דתי וחריגוּת, אחרי שכבר התקדמנו כל כך מבחינה תרבותית והשתלבנו במשפחת העמים!"

ובפנים מציע מי שמציע לשלוח שליחים לגליל להכין שמן זית טהור וכשיחזרו עם כמות שמן – אז להדליק את המנורה כך שתוכל באמת לדלוק כמִצוותה כל יום, כל היום, כל הימים: "כך ראוי וכך מכובד. אי אפשר לעשות צחוק מהמצווֹת ולקיים רק יום אחד מצווה שצריכה להתקיים כל יום ויום!"

כל כך חבל שאבא מתתיהו החכם כבר נפטר, ולא זכה להגיע לרגע הזה… ואז גם בוודאי יודע היה לומר מה הנכון לעשות עכשיו.

לאחר דין ודברים נופלת ההחלטה:

מדליקים את המנורה עם השמן מהכד הטהור. נכון, זה לקיים מצווה רק יום אחד, ומחר כבר לא נוכל. אבל המצווה הזאת חלה ומחייבת היום – והיום יש לנו שמן, אז היום נדליק את המנורה.

מחר לא יהיה לנו שמן, אז לא נדליק כי לא נוכל להדליק.

אם לא נדליק בשמן היום ונשלח שליחים לגליל וכו' – יוצא שהיום נבטל מצוות עשֵׂה דאורייתא של הדלקת המנורה, כאשר להיום כן יש לנו שמן.

מה שאפשר לקיים – חייבים לקיים. מה שאי אפשר – אי אפשר. אבל לא ייתכן שלא נקיים את המצווה היום בגלל שלא נוכל לקיים אותה מחר, לא יתכן שלא נקיים את הקצת שאפשר בגלל שאי אפשר לקיים הכל ומושלם.

בחוץ מפרסמים עצומות נגד הדתיים החשׁוכים המחזירים אותנו לימים אֲפֵלים שאינם מתאימים לימינו הנאוֹרים,

ובפנים בהתרגשות מחדשים את העבודה במקדש, מדליקים את המנורה המאולתרת בשמן הטהור, ולוּ ליום בודד, לראשונה אחרי שלוש שנים.

וה' במקדשו שלמעלה המכוון כנגד מקדש שלמטה – שׂוחק מאוּשָׁר, דמעה של התרגשות מתגלגלת מעיניו המביטות בבניו – "ראויים הם אלה שאעזור להם, ראויים הם שאשַׁנֶה טיבעוֹ של עולם עבורם"

והוא מחליט לתמוך באופן א-לוקי במהלך האנושי שמכל צדדיו היה נגד ההגיון הפורמלי המקובל, במהלך שכל כולו היה מסירוּת לה' ודבֵקות במצוותיו.

וכך התחולל הנֵס – השמן לא כָּלה, הנרות במנורה לא כבו, השמן הספיק עד שחזרו השליחים מהגליל עם "שמן זית זך כָּתית" כעבור שמונה ימים, וניתן היה להמשיך לקיים את המצווה יום יום באופן האנושי הטבעי כמצוּוֶה בתורה.

חג חנוכה הנחוג מאז כבר כ-2200 שנה

מזכיר לנו שה' עושה נס למי שעושה ככל יכולתו האנושית, גם בניגוד להגיון הקר ולמנגנונים השכליים הטוענים שאין טעם, גם כשיכול רק צעד קטן.

"שלושה דברים מסרו ישראל את נפשם עליהם ונתקיימו בידם – – –

ושלושה דברים לא מסרו ישראל את נפשם עליהם, ולא נתקיימו בידם, ואלו הן: – – – ובית המקדש"

כדי שיתקיים בידינו בית המקדש אנו נתבעים למסירות נפש, וניסים מעניק ה' למי שיש בו מסירות נפש אנושית.

יהי רצון שנזכה בזמן הזה כבימים ההם

ללמוד מהמכבים מסירות נפש, דבקות בה' ובמצוותיו בתמימות, בלי פלפולים ותירוצים,

ואזי נזכה בע"ה לעזרת ה' במהלכינו האנושיים,

ונזכה ל"אז אגמור בשיר מזמור – חנוכת המִזבֵּחַ!"

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *